וויסות משותף בקשר הורה-ילד (1): תגובת סכנה, הקשבה פעילה ותגובת התחברות

לעתים קרובות אני נשאל על ידי הורים כיצד להגיב לילד כשהוא סוער מאוד? אף שבהחלט חשוב שנדע כיצד להגיב, ניסיוני לימד אותי שבמצבים של סערה רגשית, לא פחות חשוב שנדע כיצד להקשיב? חשוב לזכור שהתנהגות הילד היא שפה שבאה לבטא צורך. בשעת התפרצות הילד חווה עוררות רגשית או מצוקה שהוא לא מצליח לבטא  במילים בתוך הקשר, כך שהיא מתבטאת בהתנהגותו. כהורים אנו רוצים לסייע לילד לרכוש את הכלים להביע את המצוקה שלו בדרך מקובלת יותר. כדי לעשות זאת, אנו צריכים לסייע בתהליך הוויסות של הילד ואנו עושים זאת קודם כל על ידי הקשבה פעילה. לפני שנסביר מדוע הקשבה כל כך חשובה בזמנים אילו, ננסה לחשוב על עצמנו בזמני מצוקה. אני רוצה לבקש מכל אחד ואחת לחשוב על מקרה שבו אתם התקשרתם לבן\בת זוג או חבר קרוב כשאתם סוערים לאחר עימות בעבודה או עם אדם קרוב. נסו לחשוב מה הדבר הראשון שהייתם זקוקים לו באותם רגעים? האם הייתם זקוקים לפתרונות? לביקורת? להסברים רציונליים? רוב האנשים יאמרו שהדבר הראשון שהם זקוקים לו בשעת מצוקה הוא מישהו שיהיה קשוב אליהם. רק לאחר מכן הם יוכלו לשמוע גם פתרונות או הצעות נוספות. אם ברצוננו להבין כיצד אנו יכולים לסייע לילדינו בזמן סערה רגשית  עלינו קודם כל להבין לשנייה מה קורה בזמן ההתפרצות וכיצד אנחנו יכולים להקשיב לילדינו, כפי שהיינו רוצים שיקשיבו לנו בזמני מצוקה.

בזמן סערה רגשית ובמיוחד בזמן התפרצות, מופעלת במוח שלנו ושל ילדינו תגובה ביולוגית שזכתה לשם "תגובת סכנה" שמתחלקת לשלוש צורות התנהגות אינסטינקטיביות אפשריות למצבי סכנה – לתקוף, לברוח או לקפוא (Fight, Flight or Freeze). מקורה של תגובה זו בגרעיני האמיגדלה בתוך המערכת הלימבית שבמוח, שהיא חלק ממערכת רגש קדומה שמשפיעה על גופנו ועל מוחנו, בין השאר דרך שחרור של אדרנלין (לפירוט נוסף ראו את המאמר "התפרצות מנקודת מבט פיזיולוגית"). מבחינה אבולוציונית תגובת הסכנה נועדה להגן עלינו מפני סכנה של פגיעה ממשית (כגון חיית טרף מאיימת). יחד עם זאת, בעולם המודרני תגובת הסכנה מופעלת לעתים קרובות בשל שילוב של לחץ כרוני שאנו חווים בחיינו יחד עם אירוע מעורר, כגון חוויה של פגיעה רגשית. המוח שלנו מבלבל בין פגיעה רגשית (כמו הורה שמסרב לבקשת הילד או ילד שלא מקשיב) לבין סכנה של פגיעה פיזית ממשית ומפעיל את תגובת הסכנה.

בעוד שלא כולנו שמענו את השם "תגובת סכנה", כולנו חווינו אותה בזמן כזה או אחר, רק פשוט קראנו לה בשמות אחרים. בכל רגע של חרדה גדולה או כעס גדול שבו חשנו את הלב פועם בחוזקה, את החזה מתכווץ או את האגרופים קפוצים, סביר שהגוף שלנו נכנס לתוך תגובת הסכנה כשהוא מזרים אדרנלין ודם לגפיים על מנת שנוכל "להילחם או לברוח". בהנחה שבאותו רגע לא היינו בסכנה פיזית ממשית, כנראה שהגוף והמוח שלנו הכינו אותנו להתמודדות בצורה לא טובה. הם הפעילו את כל האזורים הקדומים שמיומנים להילחם או לברוח והפסיקו להפעיל את כל האזורים הגבוהים במוח שמאפשרים לנו לפתור בעיות בתוך היחסים – אזורים שקשורים ליכולת שלנו להקשיב, לחשוב, לעכב תגובה ולהבין את נקודת מבטו של האחר. כך אנחנו וילדינו מוצאים את עצמנו בזמנים של חוסר הסכמה ערוכים להתמודדות עם "חיות טורפות" ולא עם הכלים שנחוצים לנו על מנת שנוכל לפתור את הקונפליקטים הבינאישיים שלנו עם האנשים החשובים לנו ביותר. מצב זה מוביל למריבות תכופות בבתים כשכל צד רק מגביר את תגובת הסכנה של הצד השני. מחקרים מלמדים אותנו שהתנהגויות אילו מובילות לאורך זמן לפגיעה ביחסים בין בני הבית ושבנוסף תחושות לחץ והנטייה להתפרץ גורמת עם הזמן גם לנזקים בריאותיים משמעותיים, כתוצאה מההפעלה העודפת של מערכת תגובת הסכנה.

האם יש תקווה לתקשורת אחרת?

בעשרים השנים האחרונות חוקרים גילו מערכת חלופית שמופעלת בשעת לחץ שמספקת תקווה משמעותית לגבי היכולת שלנו ושל ילדינו שלא לסגת לדפוס תגובת הסכנה ובמקום להילחם או לברוח, לבחור להיעזר בקשר בשעת מצוקה. מערכת זו קיבלה את השם Fraternize או בעברית "להתחבר". מחקרים הראו שישנם אנשים שלעיתים בשעת מצוקה לא תוקפים או בורחים, אלא מתחברים – מסייעים ומבקשים סיוע האחד מן השני (להרחבה נוספת, ראה את המאמר "וויסות וקשר – מה הקשר?"). מערכת זו של אכפתיות קשורה להתפתחות האונה הקדמית של המוח ולקשרים בינה לבין האמיגדלה, שבין השאר נקשרו לתפקודים גבוהים כמו וויסות עצמי תכנון פעולות ויכולת לאמפתיה (לפירוט נוסף ראה מאמר "היבטים פיזיולוגיים של התפרצות"). אחד הממצאים המרתקים מן השנים האחרונות מראה שאנשים שיודעים להיעזר ולספק עזרה בזמני מצוקה אינם סובלים מההשפעות הבריאותיות השליליות של מתח ולחץ וזוכים לחיות חיים ארוכים (ראו קישור להרצאה כאן – על דחק ולחץ ועל קשר (צפו מדקה 7:30)).

כלי מרכזי שיכול לעזור לכם לסייע לילדכם או לבן משפחה להצליח ולעצור את תגובת הסכנה  והנטייה להתפרץ ובמקום ללמוד להיעזר בקשר הוא הכלי שנקרא הקשבה פעילה. אם גם אתם מעוניינים לדעת כיצד ניתן להשתמש בהקשבה פעילה, עברו למאמר הבא בסדרה, "וויסות משותף בקשר הורה-ילד (2): שימוש בהקשבה פעילה "

← הקודםהבא