טיפול במתבגרים

טיפול במתבגרים

גיל ההתבגרות – במהלך עשרים השנים האחרונות טווח הגילאים המשויך לגיל ההתבגרות התרחב כלפי מטה אל עבר תחילת שנות העשרה וכלפי מעלה אל עבר אמצע שנות העשרים. התרחבות זו נבעה בין השאר משינויים באורחות החיים והתזונה שלנו, אך היא גם נובעת מההבנה הגדלה שלנו של השינויים המתרחשים במוח האנושי בשנות ההתבגרות שמייחדים את התקופה מתקופת הילדות שקודמת לה ותקופת הבגרות שלאחריה.

שנות ההתבגרות הינן שנים מורכבות ומאתגרות עבור המתבגר ובני משפחתו. אף שלעיתים חשוב ונכון לראות את התהליכים המתרחשים באותן שנים כמושתתים על הישגים התפתחותיים קודמים שהושגו בגיל הילדות, לעתים קרובות נראה שיש הצדקה להתייחס לגיל ההתבגרות כתקופה נפרדת לחלוטין המזמינה אתגרים חדשים. לעתים קרובות הורים מגיעים אל חדר הקליניקה ומדווחים על שינויים משמעותיים בדפוס ההתנהגות של ילדם המתבגר, שעד לא מזמן, לא הראה שום סימן של קושי או מצוקה. לעתים ההורים יספרו שהם "אינם מכירים את הילד כלל". כדי להבין מדוע מתחוללים לעתים שינויים דרסטיים אצל חלק מהילדים עם הכניסה לגיל ההתבגרות, טוב להבין את התהליכים והמטלות ההתפתחותיות שאפיינו את תקופת ההתבגרות בעבר ואת השינויים המתחוללים בגופו ובמוחו של המתבגר על מנת לאפשר לו לעמוד במטלות הגיל.

מבחינה היסטורית ואבולוציונית גיל ההתבגרות היווה גיל של יציאה מן התא המשפחתי המצומצם וההגנה שהוא מספק, אל עבר חיים עצמאיים ובוגרים לצד בני קבוצת השווים, חיים שכללו גם מרכיב גדול יותר של סיכון, בניית זהות עצמאית מהזהות המשפחתית והסתמכות גדולה יותר על בני קבוצת השווים. תהליך זה של יציאה מסביבת הבית הבטוחה והחמה אל עבר העולם המסוכן איננו תהליך טבעי לילד ואף להפך מכך, הוא נוגד את חושיו הבסיסיים שמבקשים את הגנת הוריו. אם כך, נשאלת השאלה מה אפשר את יציאתו של המתבגר אל עבר חייו הבוגרים והחדשים?

מחקרי מוח מן השנים האחרונות מראים שעם הכניסה לגיל ההתבגרות, ניתן לזהות שינויים משמעותיים במבנה המוח של הילד. שינויים אילו יובילו לבסוף להיווצרותו של מוח יעיל שחלקיו פועלים באופן מתואם יותר מהמוח הילדי.  עם זאת, בתחילת גיל ההתבגרות מהות השפעתם של אותם שינויים אחרת: בין השאר, ניתן לצפות בגיל ההתבגרות בשינויים במבנה המוח שגורמים לו לחזק ולהעדיף צורות חשיבה והתנהגויות חדשניות ואפילו מסוכנות, על פני התנהגויות שקולות יותר. בנוסף ישנה עוררות מוגברת באזורים רגשיים במוח ולצדה היחלשות של מבנים הקשורים ליכולתנו לווסת את רגשותינו והתנהגותנו. לצד שינויים אילו אנו גם צופים בעלייה משמעותית ביכולות הקוגניטיביות וביכולות הגופניות של המתבגר.

שינויים אילו הם שאפשרו בעבר למתבגרים לדחות את סביבת הבית ולהעז ולהסתכן ביציאה אל העולם אל ואל חבריהם בני קבוצת השווים כשהם מתחילים את המסע שלהם לגיבוש זהותם.  שינויים אילו גם מסייעים להסביר רבות מהתופעות המורכבות להן אנו עדים בגיל ההתבגרות ושלעתים מובילות לצורך בטיפול, תופעות כגון שינויי מצב רוח פתאומיים, פער בין אינטליגנציה ליכולת התמודדות רגשית, תקופות דיכאון וחרדה, נטייה ללקיחת סיכונים, התמכרות לסמים ואלכוהול ובעיקר חוויה של בלבול עמוק הנובעת מריבוי השינויים. כתוצאה מאותם שינויים במבנה המוח ובחוויה הרגשית אנו גם עדים לכך שאף שמבחינה פיזית גוף האדם נמצא בשיאו בגיל ההתבגרות, סיכוייהם של מתבגרים בעולם המערבי לסבול מפציעה ומוות גדולים עד פי שלושה מבכל תקופה אחרת.

אף שכיום תהליך היציאה אל הבגרות נערך באופן מדורג ואיטי יותר, הרי שהמוח המתבגר לא התאים את עצמו לחיים המודרניים. כך לדוגמא, לעתים קרובות אפשר לשמוע הורים שמתלוננים הורים על ילדם שדורש להיות בצו האופנה כמו חבריו "כאילו חייו תלויים בכך", אך אם נסתכל על כך מנקודת מבט אבולוציונית זה רכן בדיוק המצב – המוח המתבגר  מאותת לילד שעליו להיות חלק מקבוצת השווים, שכן אחרת הוא "באמת" לא ישרוד. דרך נוספת להבין את עוצמת החוויה שהשינויים במוח המתבגר מזמנים הוא לנסות להיזכר בשברון לב ראשון או באירוע משמעותי שהתרחש עם בני קבוצת השווים במהלך התבגרותם של ההורים, רק כדי להזכיר לעצמנו עד כמה רבי עוצמה הכוחות הפועלים  במוחו של המתבגר. נראה שהפער הזה בין השינויים הפנימיים המבלבלים והמציפים המתרחשים במוחו וברגשותיו של המתבגר, לבין הוריו והחברה שמצפה ממנו לעתים קרובות המשיך את מסלול ההתפתחות שלו כאילו דבר לא השתנה, מהווה גורם קושי מרכזי במשפחות רבות. יהיו אשר יהיו הנסיבות הספציפיות, כל המתבגרים חווים עוצמות רגשיות אדירות ומבלבלות במהלך גיל ההתבגרות שלעתים דורשות סיוע והכוונה של הנער ושל הוריו.

הטיפול במתבגרים – הטיפול במתבגרים נועד לסייע להם לצלוח את התקופה המורכבת שהם עוברים ומסייע להם לנווט את דרכם בתוך הנהר השוצף של השינויים המתחוללים בגופם, במוחם ובהתנהגותם. הטיפול במתבגרים מהווה שלב ביניים בין טיפול בילדים (טיפול במשחק) וטיפול במבוגרים (טיפול בדיבור). כך לדוגמא, בעוד שבטיפול בילדים ההורים הם אילו שיזמו את הפניה, בטיפול במתבגרים הפניה תתרחש לעתים ביוזמתו של המתבגר, או לפחות בהסכמתו.

תהליכי בניית הזהות והאוטונומיה המתפתחים בגיל ההתבגרות מובילים לשינויים אופייניים נוספים בטיפול במתבגרים, ביחס לטיפול בילדים. כך לדוגמא, אף שבדרך כלל נכון לשלב בעבודה עם המתבגר גם עבודה של הדרכת הורים, לעיתים קרובות תהליך הדרכת ההורים יתרחש בנפרד אצל מטפל נוסף, וזאת  על מנת שיתאפשר למתבגר לשמור על תחושת הפרטיות והמרחב האישי לה הוא זקוק. כמו כן, בטיפול במתבגרים בדרך כלל לא יהיה מגע ישיר בין המטפל לבין גורמים בסביבתו של המתבגר (כגון בית הספר), ללא שהמתבגר יביע הסכמה לכך.

במהלך הטיפול המתבגר נותן ביטוי לעולמו הפנימי, בדרך כלל באמצעות דיבור, ולעיתים גם דרך משחק. יצירת קשר טיפולי בטוח, אמין ונטול שיפוטיות מסייע למתבגר להתמודד עם התכנים המעסיקים אותו ובמיוחד עם העוצמות הרגשיות בגדולות המאפיינות את הגיל ולהגביר את יכולתו להתבונן על התהליכים הפוקדים אותו. בנוסף לעיתים קרובות, הטיפול יכלול גם מרכיבים אינטגרטיביים של עבודה קוגניטיבית התנהגותית, במיוחד מתחום הקשיבות (mindfulness) שבאה לסייע לנער קודם כל לזהות ולהבין את התהליכים העוצמתיים והמבלבלים שהוא חווה ולאחר מכן ללמוד כיצד להתבונן עליהם, להחליש את העוצמה שלהם ולנווט אותם, במקום שהללו ינווטו אותו.